

הספר "זאת סלוניקי"
מאת חדוה פרחיה



קהילת סלוניקי היא קהילה בעלת נכסי נדל"ן מרובים. כל רכוש הנספים (ממלחמת העולם השנייה) הגיע אליה (אם לא היו יורשים). הקהילה משכירה את הדירות לאנשים פרטים. אלא שהמצב הכלכלי הקשה ביוון מונע מאנשים לשלם את דמי השכירות ולכן הקהילה ענייה מאוד בכספים נזילים.
דוגמה לכך. בביקורי בסלוניקי התארחתי לסעודת ערב שבת בבית המרכז היהודי. ארוחה זו משמשת כקשר החברתי הבלעדי של היהודים לקהילה. אם בעבר הגישו בשר ודגים, היום מגישים בורקה תרד או גבינה לבחירה, מנה אחת עם קצת סלט ליד. וזהו!
לאתר זה הוספתי כמה מתכונים מהמטבח הסלוניקאי. ראיינתי כמה נשים שהעשירו אותי בטעמים של פעם. טעמים שאסור שיאבדו. הטעמים שייכים לתרבות ובכוונתי להנציחם. המתכון היחיד שנעלם באושוויץ הוא מתכון הבובות המסוכרות שהיו מחלקים לילדים בפורים. אולי מישהו בכל זאת ייזכר?
מאפיין המטבח הסלוניקאי הוא טיגון או בישול עם לימון, בישול איטי, בישול עשיר בירקות, אוכל סמיך מתובל היטב (אך לא חריף), המתכונים מבוססים על דגים (זו עיר נמל), על בשר כבש ועל חצילים, ארטישוק ושעועית לבנה. התבלינים הנפוצים הם הפטרוזיליה והשמיר.
המתוקים מבוססים על אגוזים, פיסטוק חלבי או שקדים וריבות.
הארוחה מורכבת ממנה ראשונה, בשר / דג ושני תוספות. הארוחה מסתיימת עם "כרפוס" (אבטיח) בקיץ, עם "פיפיטס" (גרעיני דלעת), פיצוחים שונים וקפה טורקי. הקפה מבושל ב"ליבריק" (סיר עם ידית ארוכה) ומורתח על הגז שלוש פעמים (יש כאלה שמרתיחים שבע פעמים). מוגש בספלים קטנים עם כוס מים צוננים ליד.